Vayedaber

Shabbath

Daf 20a

משנה: שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. עִשַּׁרְתֶּן עֵירַבְתֶּן הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁיכָה סָפֵק אֵינוֹ חֲשֵׁיכָה אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי וּמְעָֽרְבִין וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין׃

Traduction

L’homme doit rappeler 3 sujets chez lui le vendredi, à l’approche de la nuit: Avez-vous prélevé les dîmes? Avez-vous constitué le lien symbolique de l’eruv? Allumez la lumière! Au moment douteux qui sépare le jour de la nuit, on ne peut plus rédimer ce qui est soumis aux droits avec certitude, ni tremper les ustensiles de ménage dans le bain légal, ni allumer la lumière; mais l’on peut rédimer ce qui est douteux, poser l’eruv, et enfouir ce qui est chaud au milieu d’étoffes chaudes.

Pnei Moshe non traduit

מתני' שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע''ש עם חשיכה. שאם ימהר להזכירם מבע''י יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות. ובעי למימרינהו בניחותא כי היכי דלקבלו מיניה:

עשרתם. פירות האילן לסעודת שבת לפי שהשבת קובעת למעשר ואף אכילת ארעי אסור עד שיעשר דכתיב וקראת לשבת עונג ומכל שהו נמי הוי עונג:

ערבתם. עירובי תחומין ועירובי חצירות ובהני תרתי שייכא לשון שאלה דילמא כבר נעשו אבל בנר שהוא למראית העין לא שייך אלא לומר הדליקו:

גמ' תני. בתוספתא סוף פ''ב:

דתנינן. בפ''ג דחגיגה דאף ע''ה נאמן על הקדש ואם אמר הפרשתי בתוכה של תרומה רביעית קדש נאמן אף על התרומה מיגו דנאמן לעולם על הקדש:

דתנינן. בריש פ''ה דטהרות המביא כלי חרס לחטאת וכו' ר' יהודה אומר אף מן הבית מביא וכשר שהכל נאמנים על החטאת:

דתנינן בפ''ו דמכשירין כל הבצים בחזקת טהרה וכו' ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הם שלא הוכשרו:

לא צורכה דלאו הדליקו את הנר עישרתן עירבתן. על סדרן הוא פריך דהרי לא היה צריך אלא כך מתחלה להזהיר על הדלקה שהיא חמורה ואחר כך לשאול על אלו שהרי יותר קלות הן דכל אלו מדברי חכמים הן ערובי תחומין וחצירות וכן מה שהשבת קובעת לאסור אף אכילת עראי עד שיעשר אינה אלא מדבריהם:

מתוך שאתה מחמיר עליו בקלה. להקדים השאלה עליהן אף הוא מחמיר על עצמו בהחמורה ויהיו זריזין לקיים מצות הדלקה קודם חשיכה:

ולמה לא אמר עשרתן אלא כל מה דהוה. ר' שמואל בר רב יצחק אכיל מן שוקא הוה אכיל כדאמר לעיל בדמאי שהיה סומך עצמו על אנשי המקום שלו שהיה נאמנין על המעשרות והיה נוהג לקנות הכל מן השוק ולא היה צריך לשאול על המעשר בביתו:

מתני' ספק חשיכה. ונכנס השבת ספק אינו חשיכה וזהו משתשקע החמה עד שיראו שלש כוכבים בינונים וזהו הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום והוא ספק מן היום וספק מן הלילה ודנין בו להחמיר בכ''מ ומשיראו ג' כוכבים בינונים שאינן לא גדולים הנראים בעוד יום ולא קטנים שאינן נראין אלא בלילה הרי זה לילה ודאי:

אין מעשרין את הודאי. טבל ואע''פ שתיקון המעשרות אפי' בשבת אינו אלא משום שבות קסבר האי תנא דדבר שהיא משום שבות גזרו אף בין השמשות אבל אנן קי''ל דכל דבר שהיא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ואין מטבילין את הכלים דהוי כמתקן את הכלים ואית ביה נמי משום שבות:

ואין מדליקין את הנרות. זהו לכ''ע אסור דהוי ספיקא דאוריית':

אבל מעשרין את הדמאי. דאינו אלא משום ספק ואמרי' נמי רוב ע''ה מעשרין הן:

ומערבין עירובי חצירות שהן מדרבנן לגמרי אבל עירובי תחומין אע''פ שהן ג''כ מדרבנן מ''מ הואיל ויש להן סמך מן הכתוב דכתיב אל יצא גזרו שלא לערב בין השמשות:

וטומנין את החמין. אפי' בדבר המוסיף הבל לפי שסתם קדירות בין השמשות רותחות הן וכלומר שכבר נרתחו ונחו הן מבעבוען וכיון שנחו שוב אין רותחין יותר:

הלכה: מתני'. שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כול'. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הִילְכוֹת הַקּוֹדֶשׁ וְחַטָּאוֹת וְהֶכְשֵׁירוֹת הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. וּשְׁלָשְׁתָּן נִמְסְרוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ. הִילְכוֹת הַקּוֹדֶשׁ. דְּתַנִּינָן. וְאִם אָמַר. הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קוֹדֶשׁ. נֶאֱמָן. חַטָּאוֹת. דְּתַנִּינָן. הַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל חַטָּאת. הֶכְשֵׁירוֹת. דְּתַנִּינָן. וְעַל כּוּלָּן עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין לוֹמַר טְהוֹרִין הֵן. לָא צוֹרְכָה דְלָאו. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. עִישַּרְתֶּן וְעֵירַבְתֶּן הִדְלִיקוּ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא. מְתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מַחְמִיר מעָלָיו בְּקַלָּה אַף הוּא מַחְמִיר עַל עַצְמוֹ בַחֲמוּרָה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲיָה מְפַקֵּד גַּו בֵּיתֵיהּ. עֵירַבְתֶּן הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. וְלָמָּה לֹא אָמַר. עִישַּרְתֶּן. אֶלָּא כָל מַה דַהֲוָה אֲכִיל. מִן שׁוקָה הֲוָה אֲכִיל.

Traduction

On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit: les règles relatives aux saintetés, aux sacrifices de péché et aux puretés forment les lois en elles-mêmes (primordiales), et toutes trois ont été livrées aux gens du peuple. Ainsi, pour les règles des saintetés il est dit (136)(Hagiga 3, 4). que l’on ajoute foi à celui qui déclare avoir prélevé d’un tonneau d’oblation un quart de mesure consacré (et le cohen peut sans crainte en boire). Pour le sacrifice de la vache rousse, il est dit (137)Para, 5, 1.: on ajoute foi à tout individu en ce qui concerne la pureté relative à ce sacrifice, dont la gravité est reconnue de tous. Enfin, pour les aptitudes à l’impureté, il est dit: pour tous les produits précédemment énumérés (œufs, fruits, ou sauces), on croit celui qui les déclare purs (non encore humectés). Il va sans dire que l’on commence par prévenir d’avoir à allumer (le fait le plus grave), puis de rédimer et de déterminer l’eruv. Il en résulte, dit R. Hiya b. Aba, que si l’on prend des précautions pour les préceptes peu graves, il en sera à plus forte raison de même pour les lois plus graves. R. Hagaï raconte que R. Samuel b. Isaac ne recommandait chez lui que ces 2 points, de placer l’eruv et d’allumer; il ne parlait pas de rédimer, parce que tout ce qu’il mangeait lui provenait du marché (et pouvait, en cas de doute, être libéré le samedi).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מעשה וכו' הנחת מנות הנר שהיא שבות. כלומר שעכשיו אינה אלא משום שבות ואם תניח עד שחשיכה חייבין עליו כרת:

אָמַר רִבִּי לֵוִי. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַשָּׂטָן מָצוּי לְקַטְרֵג. הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ בְּעַצְמוֹ. וְהַיָּשֵׁן בְּבַיִת אָפֵל לְעַצְמוֹ. וְהַמְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן. אִילוּלֵי דִכְתִיב כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְי הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּם֖ דָּ֑רֶךְ. כֵּיוָן שֶׁהָיָה אָדָם יוֹרֵד לְתוֹכוֹ הָיָה מֵת. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּם֖ דָּ֑רֶךְ. מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג. וּבְמַ֥יִם עַזִּי֭ם נְתִיבָֽה. מִן הֶחָג וְעַד חֲנוּכָּה. רִבִּי יוֹסֵה בְרֵיהּ דְּרִבִּי תַנְחוּם דִּכְפַר אָגִין עוּבְדָא הָיָה בְּאֶסְיָא. אֲתַא בָעֵי מִיפְרוֹשׂ מִן חַגָּא וְעַד חֲנוּכְּתָא. חַמְתֵּיהּ חָדָא מַטְרוֹנָה. אָֽמְרָה לֵיהּ. כְּדוֹן מַפְרִשִׂין. אִיתְחֲמֵי לֵיהּ אֲבוֹי. וְגַם קְבוּרָ֖ה לֹֽא הָ֣יְתָה לּ֑וֹ. וְלָא שְׁמַע לָא לְדֵין וְלָא לְדֵין וַאֲזַל בַיָּמָא. רִבִּי כֹהֵן אֲחוֹי דְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא הֲוָה פְרִישׂ. אֲתַא בָעֵי מִיפְרוֹשׂ מִן חַגָּא לַחֲנוּכְּתָא. 20a אֲמַר לַאֲחוֹי. צְלוּ עָלַי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. דִּצְלִיתִי עֲלָךְ. אֶלָּא אִין חֲמִיתִינוֹן לְצִיבּוּר מְצַלְייָן לְמִיטְרָא לָא תִתְרַחֵץ עַל צְלוּתִי. הָא דְאַתְּ קְטִיר לוּלָבָךְ קְטוֹר רַגְלָךְ.

Traduction

R. Levi dit qu’en 3 cas Satan nous tend spécialement des embûches (plus qu’au moment du danger): lorsqu’on voyage seul, lorsqu’on dort seul dans une maison obscure, et lorsqu’on traverse l’océan (134)Sentences et Proverbes p. 124.. Aussi, dit R. Isaac b. Marion, s’il n’était pas écrit (Is 43, 16): ainsi a parlé l’Eternel, qui trace un chemin à travers la mer, si ce chemin n’était pas ordonné par Dieu, l’homme y périrait infailliblement à la première tempête. Les rabbins expliquent ainsi ce verset (pour justifier l’expression finale): celui qui trace un chemin dans la mer, est-il dit, c.-à-d. elle est navigable depuis la fête de la Pentecôte jusqu’à celle des tentes; et l’expression une voie à travers les grandes eaux (ou fleuves) s’applique à l’espace de temps entre cette dernière fête et l’époque de Hanuka (celle des Macchabées). R. Yossa, fils de R. Tanhum, du village Aguin, raconte un fait survenu en Asie: comme un certain Aha avait voulu s’embarquer dans l’espace de temps qui est entre les fêtes et Hanuka, une matrone le voyant lui exprima son étonnement de le voir s’embarquer à ce moment; son père lui apparut en songe et lui prédit qu’il mourrait sans sépulture (en mer). Il n’écouta aucun de ces avertissements et partit. R. Cohen, frère de R. Hiya b. Aba, avait l’habitude de voyager; comme il devait un jour s’embarquer pendant la période dangereuse il demanda à son frère de prier Dieu qu’il soit préservé du naufrage. -Quand veux-tu que je prie pour toi? -Lorsque tu verras toute la communauté prier Dieu pour avoir une pluie bienfaisante, ne te fie plus à ma prière isolée, qui serait alors sans effet; souviens-toi qu’au moment de lier ton lulav (pour la fête des tentes), il faut aussi te lier les pieds et renoncer aux voyages maritimes jusqu’à la belle saison.

Pnei Moshe non traduit

בעצמו. יחידי:

והישן בבית אפל לעצמו. אבל אם יש שם נר אין קטרוג:

היה מת. מחמת שינוי אויר היה אלא שהקב''ה הוא הנותן בים דרך ומ''מ שעת סכנה היא וצריך לבקשת רחמים:

ורבנן אמרין וכו'. כפל הכתוב דורשין:

מן העצרת ועד החג. נקרא ים ודרך לכל היא אבל מן החג ועד חנוכה שרוחות סערה מצויין נקרא מים עזים ואין בו אלא נתיבה שאין הכל פורשין באותו הזמן:

עובדא הוה באסיא. ברופא אחד שהיה רוצה לפרוש בים אחר החג ועד חנוכה וראתה אותו מטרונה אחת ואמרה לו וכי עת עכשיו לפרוש בים וכן איתחזו ליה אביו בחלום וקרא לו הפסוק הזה וגם קבורה לא היה לו ואעפ''כ לא השגיח לא על זה ולא על זה והלך לו על הים. ובב''ר מסיים וכן הוות ליה:

הוה פרוש. היה רגיל לפרוש בים ופעם אחד רצה לפרוש בין חג לחנוכה ואמר לאחיו התפלל עלי והשיב לו הן שאתפלל עליך אלא כך אומר לך אם אתה רואה שהצבור מתפללין ואומרים בתפלתם משיב הרוח ומוריד הגשם לא תבטח על תפלתי וזה לך הסימן בעת דאתקטיר לולבך וזה מיום שביעי של ערבה שקושרין הלולב עם האגודה להניח אותו מן הצד קטור את רגלך מלילך ולפרוש על הים:

עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר: אָדָם הָרִאשׁוֹן דָּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. דִּכְתִיב וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן הָאָ֑רֶץ. וְגָֽרְמָה לוֹ חַוָּה מִיתָה. לְפִיכָךְ מָֽסְרוּ מִצְוַת נִדָּה לָאִשָּׁה.

Traduction

Pour transgression des 3 lois'', est-il dit. A l’origine de la création, Adam représentait pour ainsi dire le sang et l’âme du monde, puisque grâce à lui le monde se développa par les pluies, comme il est dit (après sa naissance) (Gn 2, 6): une vapeur s’éleva de la terre; et c’est Eve qui devint la cause de sa mort. Aussi, est-ce elle qui a reçu le précepte relatif au sang (ou menstrues).

Pnei Moshe non traduit

על שאינן זהירות וכו'. ומפרש להטעם על אלו ג' דברים שניתנו להאשה ולהזהיר אותה:

אדם הראשון דמו של עולם. כלומר תמצית משקה של העולם:

דכתי' ואיד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה וכתיב בתריה וייצר ה' אלהים את האדם לומר שאותה השקאה לצורך בריאת האדם היתה שהשקה העננים לשרות את העפר ונברא האדם כגבל הזה שנותן מים ואח''כ לש את העיסה וכך הוא נדרש בב''ר:

וּבַחַלָּה. אָדָם הָרִאשׁוֹן חַלָּה טְהוֹרָה לָעוֹלָם הָיָה. דִּכְתִיב וַיִּ֩יצֶר֩ יְי אֱלֹהִ֜ים אֶת הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן הָ֣אֲדָמָ֔ה. וַתְייָא כַּיי דָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר קַצַּרְתָּה. כֵּיוָן שֶׁהָאִשָּׁה מְקַשְׁקֶשֶׁת עִיסָּתָהּ בַּמַּיִם הִיא מַגְבְּהָת חַלָּתָהּ. וְגָֽרְמָה לוֹ חַוָּה מִיתָה. לְפִיכָךְ מָֽסְרוּ מִצְוַת חַלָּה לָאִשָּׁה.

Traduction

De même, la loi de Halla, car Adam avait toujours eu de la Halla pure, comme il est dit (ib. 7): L’Eternel Dieu créa l’homme avec la poussière de la terre (celle qui était de 1er choix et en toute pureté). C’est conforme à ce qu’a dit R. Yossé b. Qaçrata: dès que la femme pétrit la pâte dans l’eau (ce qui rappelle la formation du genre humain), elle prélève la Halla; et comme Eve a provoqué la mort, elle est chargée d’appliquer ce précepte, pour racheter sa faute.

Pnei Moshe non traduit

עפר מן האדמה. וזהו חלק וחלה מן האדמה:

ואתייא. הא כהאי דאמר וכו' דה''נ כשנוטל העפר מן האדמה אחר שהשקה קרא הכתוב ליצירת האדם:

וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר׃ אָדָם הָרִאשׁוֹן נֵרוֹ שֶׁלְּעוֹלָם הָיָה. שֶׁנֶּאֱמַר נֵ֣ר אֱלֹהִים נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם. וְגָֽרְמָה לוֹ חַוָּה מִיתָה. לְפִיכָךְ מָֽסְרוּ מִצְוַת הַנֵּר לָאִשָּׁה. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה דִיבְקֵי מִיתָה מִיתָה הֵן וֹשְׁלָשְׁתָּן נִמְסְרוּ לָאִשָּׁה. וְאֵילּוּ הֵן. מִצְוַת נִידָּה וּמִצְוַת חַלָּה וּמִצְוַת הַדְלָקָה.

Traduction

Enfin, elle est chargée aussi d’allumer la lumière du vendredi soir, car Adam représentait la clarté du monde, selon ces mots (Pr 20, 27): l’âme humaine est une lumière divine; et comme Eve a provoqué la mort elle est chargée par contre d’allumer. On a enseigné que R. Yossé dit: il y a 3 causes qui rapprochent la mort et la font venir avant terme; et toutes les trois ont été transmises à la femme; ce sont les préceptes des menstrues, de la Halla et de l’éclairage du Shabat (135)Ber. Rabba, 17..

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא פ''ב שלשה דבקי מיתה שנדבקין עליה אם אינה נזהרת בהן:

Shabbath

Daf 20b

מתני'. סָפֵק חֲשֵׁיכָה סָפֵק אֵינוֹ חֲשֵׁיכָה כול'. 20b מַעֲשֶׂה בֶירִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁהָיָה גוֹסֵס עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְנִכְנַס הוֹרְקְנוֹס בְּנוֹ לַחֲלוֹץ אֶת תְּפִילָּיו. אָמַר לוֹ. בְּנִי. הִינַּחְתָּ מִצְוַת הַנֵּר שֶׁהִיא שְׁבוּת וְחַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. וּבָאתָה לַחֲלוֹץ תְּפִילִּין שֶׁאֵינָן אֶלָּא רְשׁוּת וְאֵינָן אֶלָּא מִצְוָה. יָצָא לוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וְאָמַר. אוֹי לִי שֶׁנִּטְרְפָה דַעְתּוֹ שֶׁלְּאַבָּא. אָמַר לוֹ. דַּעְתָּךְ הִיא שֶׁנִּטְרְפָה. דַּעְתִּי הִיא לֹא נִטְרְפָה. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ תַלְמִידָיו שֶׁהֵשִׁיבוֹ דָבָר שֶׁלְּחָכְמָה נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ. וְהָיָה אוֹמֵר לָהֶן עַל הַטָּמֵא טָמֵא וְעַל הַטָּהוֹר טָהוֹר. וּבָאַחֲרוֹנָה אָמַר טָהוֹר. וְנִסְתַּלְּקָה נִשְׁמָתוֹ. אָֽמְרִין. נִיכָּר רִבִּי שֶׁהוּא טָהוֹר. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְעַד כְּדוֹן נִיכָּר. נִכְנַס רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְחָלַץ אֶת תְּפִילָּיו וְהָיָה מְגַפְּפוֹ וּמְנַשְׁקוֹ וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר. רִבִּי רִבִּי. הוּתָּר הַנֵּדֶר. רִבִּי. רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו.

Traduction

– ''Au moment douteux de séparation'', est-il dit. Comme il arriva qu’un vendredi soir R. Eliézer agonisait (ou faiblissait), son fils Hyrcan entra pour lui retirer les phylactères (que l’on ne porte pas le samedi). Le père l’ayant apostrophé avec rudesse, le fils sortit en pleurant sur la perte de la raison de son père. -Non, dit ce dernier, je n’ai pas encore l’esprit troublé; je te blâme d’avoir différé le précepte grave d’allumer la lumière, dont la transgression peut entraîner la peine du retranchement, pour t’occuper d’un détail moins important, celui de retirer les phylactères, qui est seulement l’objet d’une recommandation rabbinique. Lorsque les disciples de ce rabbin virent qu’il répondait avec autant de sagesse, ils entrèrent auprès de lui, adressèrent des questions sur des cas douteux, et il les résolut avec précision, déclarant impur ce qu’il faut reconnaître comme tel et pur ce qui l’est aussi. Sa dernière solution fut celle d’un cas pur; sur quoi il rendit l’âme. A ce fait, dit-on, on reconnut combien sa vie fut pure. -Quoi, s’écria R. Mena, ne le reconnut-on qu’à ce moment! -On le sut bien toute sa vie durant. R. Josué entra alors, lui retira les phylactères, le prenant dans ses bras, le baisant, le pleurant, et s’écria: mon maître, mon maître, le ban d’excommunication prononcé contre toi est rompu, ô mon maître, toi qui, par tes qualités, est le char d’Israël (138)''Exclamation imitant celle d'Elisée au départ d'Elie, (2R 2, 12), selon la remarque de M. Derenbourg, ib., p. 367, n. 1. Cf. B. Sanhedrin 68a et 101a; Avot de R. Nathan, c. 25.'' et sa cavalerie – (139)''Suit un passage déjà traduit, (Terumot 2, 3); V. aussi (Betsa 2, 2) ( 61b).''.

Pnei Moshe non traduit

שאינן בשבת אלא משום רשות. ולאו דוקא רשות אלא שאינו אלא שבות ואינן אלא מצוה לחלוץ אותן מקודם לשבת:

א''ר מנא ועד כדון ניכר. בתמיה וכי שייך לומר על אדם גדול כמותו ניכר הוא עכשיו שהוא טהור והלא אין ספק בדבר:

הותר הנדר. שברכוהו בפ' הזהב:

מתני'. וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים. מַתְנִיתָא בְכֵלִים גְּדוֹלִים. אֲבָל בְּכֵלִים קְטַנִּים מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְמַלֵּא אָדָם בְּכֵלִי טָמֵא מִן הַבּוֹר וּמַעֲרִים עָלָין וּמַטְבִּילוֹ. תַּנֵּי. נָפַל דְּלָיוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר. נָֽפְלוּ כֵלָיו לְתוֹךְ הַבּוֹר. מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בְאַב הַטּוּמָאָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בִוְלָד הַטּוּמָאָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. מָתִיב מָאן דָּמַר בְּאַב הַטּוּמָאָה לְמָאן דָּמַר בִּוְלָד הַטּוּמָאָה. אֲפִילוּ בְחוֹל יְהֵא טָעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אָמַר לֵיהּ. בְּרוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חוּלִין בְטַיֲרָה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

מתניתא בכלים גדולים וכו'. עיקרה דהאי סוגיא גרסי' לה לקמן בפ''ב דביצה בהלכה ב' והתם על המתני' הוא דשייכא ואיידי דאיירי הכא מטבילת כלים מייתי לה כולה וכן הובאה לעיל בפ''ב דתרומות בהל' ג' אגב דאיירי גם שם בטבילת כלים כדרך הש''ס הזה:

מתני'. דקתני התם חל להיות י''ט אחר השבת בש''א מטבילין את הכל מלפני השבת ובית הילל אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת ועלה הוא דקאמר מתניתא דלד''ה אין מטבילין את הכלים ביו''ט ובשבת בכלים גדולים הוא דאיירי שאין דרך לשאוב בהן מים מן הבור ומיחזי דלהטביל מטימאתן הוא נתכוון אבל בכלים קטנים שדרכן לשאוב בהן מערים עליהן לשאוב מים בתוכן ובין כך נטבלין הן מטומאתן:

ותני ר' הושעיה. כן ממלא הוא אדם בתוך כלי טמא מן הבור ומערים עליו כך להטבילו:

תני. ותני עוד בברייתא אחרת נמי הכי נפל דליו או שאר כליו לתוך הבור מערים עליהן ואומר שרוצה הוא להעלותן ובתוך כך אם טמאין הן נטבלין מטומאתן:

תרין אמורין. פליגי באוקימתא דמתני' חד מקים לה בכלים שנטמאו באב הטומאה וקס''ד השתא דהיינו טעמא דהואיל וטומאה דאורייתא היא וצריכה הערב שמש לפיכך אין מטבילין בשבת ובי''ט שהרי אין ראויין להשתמש בהן היום אבל אם נטמאו בולד הטומאה וכגון שנטמאו במשקין דרבנן הוא דגזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה. והואיל וטומאה מדרבנן היא אינה צריכה הערב שמש מטבילין בי''ט להשתמש בהן היום:

ואחרינא אמר אפי' בכלים שנטמאו בולד הטומאה אין מטבילין דקסבר דאין הטעם משום הערב שמש אלא משום דמיחזי כמתקן כלים והאי טעמא אפי' בטומאה דרבנן שייכא דהא מיהת מדרבנן לא היו ראויין להשתמש בהן:

מתיב מ''ד בולד הטומאה למאן דאמר באב הטומאה. כצ''ל וכך היא הגי' בתרומות ובבביצה וכאן מסורסת היא:

אפילו בחול יהא טעון הערב שמש. כלומר ממתני' דהכא פריך עליה דלדידך דאמרת דטעמא הויא משום הערב שמש ולפיכך מחלוקת בין אב הטומאה להוולד הטומאה א''כ מאי איריא דקתני דבין השמשות דשבת אין מטבילין את הכלים הא בכל בין השמשות אפי' בחול לא יטביל שהרי צריכין הערב שמש ובין השמשות ספק לילה הוא:

א''ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה. כלומר ולדידך דס''ד דטעמא דידי בשבת וביו''ט משום הערב שמש אוקימנא מתני' דהכא בס' חשיכה נמי בכלים שנטמאו באב הטומאה ומשום הערב שמש ולפיכך קמקשית עלי דא''כ אפי' ביה''ש דחול נמי אבל הקס''ד דידך וודאי ליתא כלל בלא''ה דאי הכי מאי אמרת ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה ומטבילן לכך והרי לחולין ודאי א''צ הערב שמש ואפי' למעשר לא בעי כדתנן פ''ד דנגעים והשתא אפי' בשבת וביו''ט היה מותר להטביל כלים להשתמש בהן חולין בטהרה ומתני' דהתם ודהכא בספק חשיכה סתמא קתני דמשמע דאפילו טבילה דכה''ג אסור והוה לן למיפרך הך פירכא דטפי עדיפא מדידך אלא דלא כדקא סלקא אדעתך דטעמא דידי נמי משום דכמתקן הוא וס''ל דדוקא בטומאה דאורייתא הוא דמיחזו כמתקן אבל בטומאה דרבנן מכיון דמדאוריית' טהורין הן לא מיחזי כמתקן. והשתא ניחא נמי מתני' דהכא בספק חשיכה דנטמאו באב הטומאה מיירי ולפיכך אין מטבילין בבין השמשות משום דכמתקן הוא והאי תנא סבירא ליה דגזרו על השבות בבין השמשות:

רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי. אִשָּׁה פִיקַּחַת מַדִּיחָה כוֹס כָּאן קְעָרָה כָאן תַּמְחוּי כָאן וְנִמְצֵאת מַרְבֶּצֶת אֶת בֵּיתָהּ בַּשַּׁבָּת.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

אשה פיקחת וכו'. גרסי' להא לקמן בפ' ואלו קשרים והתם שייכא דתני לעיל להברייתא מדיחין כוסות וקערות וכו' ועלה קאמרי אשה פקחת וכו' ואיידי דאיירי בטבילת כלים והדחתן מייתי להא אגב גררא כדרך הש''ס הזה:

מתני'. אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַר פָזִי. דְּמַיי דְּמִיתְקָן דְּמַאי לֹא תֻקָּן.

Traduction

Quant aux denrées douteuses citées dans la Mishna, selon R. Yossé au nom de R. Abahou, ou R. Hiskia au nom de R. Juda b. Pazi, Demaï signifie: on peut aussi bien supposer que le blé a été libéré en le rédimant, qu’admettre d’autre part qu’il n’a pas été libéré (140)Reproduit littéralement du (Maasser Sheni 5, 15) fin, et (Sota 9, 11) fin..

Pnei Moshe non traduit

דמאי לישנא. דדמאי מפרש דא מאי מיתקן אי לא מיתקן וגרסי' להא בסוף מעשר שני ובכמה מקומות הדא דתימר בעירובי חצירות וכו'. כדפרישית במתניתין:

הדרן עלך פרק במה מדליקין

וּמְעָֽרְבִין וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין׃ אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אשִּׁי. הָדָא דְתֵימַר בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת. אֲבָל בְּעֵירוּבֵי תְחוּמִין דְּבַר תּוֹרָה הֵן.

Traduction

Enfin, ce qui est dit de l’eruv n’est applicable, selon R. Hiya b. Ashé, qu’aux liens symboliques entre les cours, pour transporter de l’une à l’autre, non à l’union des distances, laquelle constituant un précepte légal ne peut plus être accomplie à une heure aussi tardive.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source